יום שבת, 28 בנובמבר 2009

Fade Into You


בוא אהובי/
אנו כל כך חלק זה מזה
אל תתקלף עוד מהשלם שלך
בוא
אני שורש היציבות וההתלהבות יחד
היית מאוהב בהשתקפויות. אמץ את מקורן עתה. בוא. הנח לנו להיות עירומים,
פנים אל פנים רואים.
מים פועמים מן הסלע

Malcolm McLaren - Jazz is Paris

אם לא הייתי כותבת, ודאי הייתי טייסת.
או משהו אחר שהיה גורם לי להרגיש קרובה לשמים.

Poema de los átomos

"אני פוסעת חרש בשביליך
אני נוגעת בעשבי הזמן,
אני לומדת את כל משעוליך
חונה ליד כל מעין.

אני הולכת במסע אליך
האדמה עיקשת וצרובה,
אני לאט פורחת בין סלעיך
כמו איילה תועה בערבה.

אני מוצאת במסתרי החורש
פינות בן לא דרכה עוד אהבה
ובצילן אפול מוכת סחרחורת,
הזאת הארץ הטובה?

אני יודעת עד ימי יתמו
לא, לא אבואה עד עמקי ליבך,
אך מה יפה הדרך בה השארתי
את פסיעותי שלי על אדמתך.

אני יודעת עוד רבה הדרך
אבל אלך בה עד יכלה כוחי.
אתה לי ארץ אבודה לנצח
אך שורשיך כבר בתוך תוכי.

Rabbit in your headlight by UNKLE

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, כבר לא חלק מהמשחק. זה יותר משהו כמו:והם חיו חיים קשים ומעניינים,רווי תשוקה וסבל ומתו לתוך עצמם ונולדו מחדש והמשיכו בחייהם,שהיו עכשיו מעט שונים,כי מתוך מותם הם הביאו עמם ידע כוחות וחולשות שלא היו בהם קודם

Trespassers William - What Of Me

אני יכולה לנחש
איך אני רוצה להיות נאהבת.
ואני יכולה לנחש
איזה חלק ממני אתה צריך.
זה לא משנה אם נשקר
משפטים לא מגדירים אותנו.
אתה חושב שאני לא יכולה לחוש אותך
כשאני נוגעת בך יש מילים על גופך.

Charlie - menteur

הייתי אובייקט מיני. תמונה מטושטשת ריקה מתוכן
להבה נמוכה מתכלה
מיטה חורקת ונכנס לי אור מוקדם בבוקר
תריסים שבורים
קירות מתגוננים
השכן מלמעלה צועק בשפה לא מוכרת
כשלי נגמר הנודלס בארון
הוא כבר מזמן איבד את החן שלו.
דרשתי אושר קיבלתי את אזורי המשגה שלי
סכום תכונותיי עולה על השלם.
צחקתי אך לא את כל צחוקי. בכיתי אך לא את כל בכיי.
ראיתי בובה יפה תלויה על חבל כביסה
נהנת ממרקם האטבים.
ראיתי את האנשים שאוספים את הזבל בבוקר
הם לא עצרו להרים את הנייר שהשאירו מאחור.

אלגיה בתמונות

מוחק פנים משחז לשון
סותם חורים בקיר המתפרק הזה
חושב על כל המילים שלא אמרתי מעולם
צועק אותם מהר בחדר
מקווה שההד לא ישמיע לי את קולי אומר
אני אוהב אותך.

עוצם עיניים חזק ומדמיין את עצמי לא מרגיש

כמה דברים עליי

השם משפחה האמיתי שלי הוא לא מאירי.
יש לי נטייה לדבר עם זרים, בעיקר בסופר.
הכינוי שלי במסינג'ר/מייל הוא בוני. על שם הכלבים שהיו לי שהייתי ילדה-בוני וקלייד.
באופי אני הרבה יותר קלייד מבוני..
אני בוכה לעיתים קרובות, מספיק מחשבה אחת שמפעילה את זה.
אני מאמינה באלוהים. ולא רק, אני אוהבת אותו. ולא רק, אני חושבת שהוא אוהב אותי.
אני לגמרי המזל שלי (קשת). אם כי אני לא מאמינה באסטרולוגיה. הייתם מצפים ש"מנבאי העתיד" יגלו את מספרי הלוטו מזמן לא?
אני לא טובה עם זמן. זמן עבורי הוא מקור לסיבה ותוצאה..מה שהופך אותי למאחרת כרונית.
עד לפני קצת זמן הייתי נרדמת רק עם מוזיקה באייפוד. נגמלתי ואני נקייה כבר כמה חודשים.
האדם שאני הכי אוהבת בעולם זו אמא שלי. היא מצחיקה ומוזרה והיא גאה בזה.
יש לי רצון על שכולם ידברו רק אמת.
אני מניחה שרוב האנשים יודעים בפה אם לא בלב כי הבפנים חשוב יותר, אבל מרוב התעסקות בצורה איכשהו זה נשכח ואחת יכולה לראות כדים מדברים עם קומקומים.
פעם הייתי מקללת הרבה.
אני כותבת שירים מגיל 11 והדרך היחידה להכיר אותי זה דרכם.
אני שונאת לדבר הפלאפון. מידי פעם אני שוקלת לזרוק אותו כאופציה ממשית.
אני פועלת מהרצונות שלי ולא מהצרכים.
טוב לי. אני מקלידה בהיסוס, אולי ברגע שזה יהיה כתוב זה יעלם.
אני חושב שמימוש חופש אמיתי לאדם מסכנת אותו, הוא עלול לטעות. בעיניי, מי שמפחד לטעות, לא חופשי באמת.
אני ישנה תמיד עם אור כלשהו בחדר, ועם שמיכת פוך, גם בקיץ.
אני קוראת בין המילים.
אני לא קוראת בין המשפטים, מבחירה. למדבתי שהדברים הבהירים יפים יותר מהמעורפלים.
אני יותר הנשמה שלי. אבל אני אנצל את ההזדמנות לבקש סליחה מהגוף שלי על כל הפעמים שהתייחסתי אליו לא יפה. (היה נדמה לי שהוא כן רוצה לסיים את כל האוכל בצלחת).
אני לא אוהבת לתת הסברים על למה אני עושה את מה שאני עושה. אני גם לא נותנת אותם לעצמי רוב הזמן.
אני יותר אוהבת מאשר שונאת. אני לא מאמינה בשנאה.

Alanis Morissette - That I Would Be Good with lyrics

שום דבר לא ישנה את עולמי. לא רעידת אדמה שתסדוק קירות של בית אחד שבניתי. שתעשה פה מכת בכורות ולא יותר לי אפילו בית אחד להיכנס אליו. (והפכתי מנודה להסתובב בעולם הזר לקוי המתאר שלי.)

גם בלי מילים אמצא שפה.
אמצא ארץ טובה להניח את החיטה שלי. שתצמח בלי שום דבר המפריע לה, לא רוח ולא זיקים ולא רעמים.

מחמת כוח הצמיחה, שלא נכנע.

יום שני, 23 בנובמבר 2009

20 דברים לעשות עד גיל 30

1.לענות רק אמת.
2.לקנות פטיפון לחבר אליו מגבר-על וכמו בסינמה פרדיסו לשדר מהחלון את המוזיקה שאני אוהבת לכל הרחוב. 3.להתלהב בהיסטריה במשחק כדורגל
4.להירשם לקורס בישול. 5.להיות אודטה.
6.להיות נאהבת (כולל שיסבנו לי את הגב ויקריאו לי ספר עד שארדם).
7.להתנדב פעם אחת בכל עמותה אפשרית (כולל עמותה לנפגעות קורסים שמלמדים גברים איך להתחיל עם בחורות). 8.לראות נס מתרחש.
9.לתת אולטימאטומים לאנשים-למרות שאני לא מאמינה באולטימאטום הוא פשוט מוציא את האמת החוצה יותר מהר משאר השיטות.
10.ללמוד את שפת הסימנים ולהופיע בצד המסך. 11.לאלף את הכלבה שלי לאסוף אחריה את הקקי. 12.לגור באירופה לתקופה, למלצר, לעשן סיגרים ולחבוש כובע בארט. 13.להוציא ספר שירים.
14.לעצב עטיפה של דיסק. 15.להיות שבועיים בלי פלאפון.
16.לנשק כל נקודה בגוף של האדם שאני אוהבת. 17.להנחות סדנא.
18.לעשות מסיבת הפתעה לעצמי (כולל לקפוץ מעוגה)
19.להיות אני. 20.לפתוח בלוג.


להראות את התחת שלך על הדף מפחיד כמה אנשים, ככל שאתה מראה יותר אתה חשוף לאלה שמכנים עצמם "מבקרים". הם נפגעים מהחשיפה המוגזמת של המטורפים. הם מעדיפים שהשירה תהיה סודית, רכה וכמעט בלתי קריאה.יש להם הרבה ממה לפחד והם לא ימותו בלי קרב מטונף. אנחנו באים מהסמטאות, מהברים ומבתי הכלא. לא מפריע לנו איך הם כותבים את השיר. אך אנו ...מתעקשים שיש קולות אחרים. דרכים אחרות ליצור. דרכים אחרות לחיות את החיים.

ואנו מתכונים להישמע ולהשמיע

בוקובסקי
1996
אני במערכת יחסים.בין הגבר והאישה בתודעה.האגו הפך עריץ.
המציאות שונה לי ולציפור.
חלמתי חלום. זה היה המאה ה18 בתורכיה. היה לי שם אהוב. נגלנו האחד לשניה במקרה. נלחמתי עליו. והוא הגן עליי מהשומרים שמיהרו ללכוד אותי. בתוך מסגד אסורה לאהובי. ונלחמת.
להילחם כי לעפר אשוב? או כי מעפר באתי..?
איך אעשה שלא יהיו מלחמות בתוכי, אני שואלת את בורא נשמתי ובורא חסרונה. בת מלך שבת. מגלגלת סיפורי מדרכות ואבירים בשפתיי. הרגשת שנישקתי אותך?אתה הרגשת שיח שמסתיר גדר. או גדר שמסתירה בית.
יש בי נשיקות שהם פעם ראשונה. אני מכתירה רגשות.
תולה כמו אמא גאה על המקרר.מה אתה? הילדה שואלת.
הילד הגדול עונה. במקום לשאול מי אני תשאלי מי את.
הוא רוכל בשוק האהבה. מתמקח מה נכנס ומה יוצא.
עושה ספירת מלאי על רגשות.
ששש...תלחשי תלחשי. אהבה אומרים בדממה.
אבל אני לא יודעת לבכות בשקט, עד שלמדתי לבכות.
אני הולכת לחדר על קצה האצבעות. גונבת קצת מילים,
מטיחה אותם על קיר לבן. כתוב שם מעל המיטה: אני לא רוצה להרגיש. אני לא רוצה. לא. לא. לא.
רק בתוך שיר. או בציפור.
אני נרדמת.
2009
התעוררתי.
יותר מידי ימי כיפור בלי להדליק אור היו בי.
ואני תוהה, האם אפשר למצוא את הנקודה בלב זו שהייתה שם לפני ששייפנו את ה"אני" שלנו לצורת מחבט בייסבול? יצקנו לבטון נוזלי את רצף סיפורי חיינו.
איך אספר את האמת שאני רואה. את הבושה. והשותקים. והמדברים דרך ליבם. איך ארווה את תחושת הצמא הנצחית של העלה.
אולי..אתעטף בשמיכת הטלאים שאני שומרת בארון. שלא ידעו שאני חתיכה שרקמתי ביחד.
אולי אם אכעס. אפחד. אכאב. אשאג. תעמוד מולי אחת. אני. אחת.
אבל הלב שלי מתרגש. ומתבייש. והמחשבות שלי מפחדות בשקט בשקט מתחת לשמיכת הפוך הלבנה. הפוך נוצות היפה..
פוך נוצות יפה או שמיכת טלאים רקומה עבודת יד. תבחרי.
המילים נרשמות מעצמן, זקוקות לי יותר מאשר אני זקוקה להן.
הרגלתי אותן לנשום החוצה דרכי.
אנחנו חושבות ששכחת לחיות. הן כותבות לי.
ים סוף נקרע. הוא נקרע. את שומעת?!
שומעת.
יופי, עכשיו תחצי אותו בדילוגים, ילדת אינדיגו.
בלי מדינות זרות. אהבה עושים בבית.
עם נמשים בפנים וזפת ברגלים.

אני תולה על המקרר.
תזכורת לי. לחיות כמו החץ של הקשת
הצגה
אבל אני בטח שלא הפסיפס שמצוייר לי על הפנים.
ואני בטח שלא הפנים שמסתתרות מתחת למסכה.
אני הוויה! הם צחקו.
קרקס.
ובתומו, אני אשאר לשטוף אחריהם.

לו רק ידענו את ערכנו
השמש ואני.
אל תמשיך לעשות שוב ושוב את אשר נפש החיה שלך רוצה לעשות.
זה כמו להחליט להיות פיסת בשר תקועה לייבוש על לוח עץ בשמש.
על רוחך ללכת אחר השינויים שקורים במקום רחב הידיים שהיא מכירה.

האם אתה לוחם לילה?
או שמא ילד משעמם עם צעצועים שכבר לא מתאימים לגילו.
אם רדום תאהב. נקרע אותך משנתך. אם להר תהפוך, נמס אותך.

כך בנאדם יכול להשתנות. ישנו זחל המכור לעלי גפן. פתאום הוא מתעורר.
משהו מעיר אותו והוא כבר לא זחל. הוא הכרם כולו.
המרפא בכאב הוא בכאב. טוב ורע מעורבבים.

היום כמו כל יום אחר, אנו מתעוררים ריקים ומפוחדים.
אל תפתח את הדלת לחדר הלימוד ותתחיל לקרוא. קח כלי נגינה.תן ליופי שאנו אוהבים להיות מעשינו.חמלה בונה דלת. אי שקט בונה מפתח.
צעד בגאווה אל אור השמש. אל תביט לאחור.לגם מהיין הטהור הנמזג לך.
אל תקפיד אם כוסך מלוכלכת. אני ויתרתי זה מכבר על שכלי. קרעתי את בגדי לגזרים. אם אינך עירום לגמרי, עטוף את עצמך בגלימת המילים ההדורה שלך. ותישן.

האוהב לא פחות גרוע. הוא נופל לבור.אך בתחתית הבור הוא מוצא משהו זוהר. שערכו עולה על כל שעור של כסף וכוח.אתה מנסה להישאר מעל לפני הים.
אבל אתה כבר מתחת וחי בתוך הים.

אין לי יותר מילים. תן לנשמה לדבר דרך המבע השקט של הפנים.
(רומי)









בוא נעשן ביחד את סיגר הניצחון לכבוד מילים של משוררות העתידות להתגשם.

מי קבע את אהבת הגוף הנבערת כמרפא לאומללות הלב

האם היה זה מי שלא אהב מעולם?

אין זה בכך ששני אנשים יוכלו להיות ביחד.

זה מצריך קידוד בינארי.

מחייב

סינתזה קוגניטיבית המיישבת בין הסתירות השונות של הנפש.

או נשמה

החיה באזור החיץ שבין העולמות.

כשרציתי לומר אהבה, תרתי בארכיון תת קרקעי של הנפש אחר המילה לרטט הגוף המשווע.

כשרציתי לעשות אהבה, התגלשתי בחופזה לחום הנשיות וסימנתי בעזרת שפתיי

ספירת אש מושלמת.

שנעשתה כמובן בסביבה ללא כוח המשיכה.

כשביקשנו לומר אחד את השנייה

אתה קיננת ואני דגרתי

אבל לא במקום האפור השטוח של היומיום

אלא בנקודה

המאחדת קצוות לעיגול

פעם שלא ידעתי לדבר אמא ואבא דיברו בשבילי. ואני רציתי כל כך להיות כבר גדולה שאוכל להגיד אאאלף בלי שיאמרו לי סטופ. בחגים הייתי מתכנסת מתחת לשולחן עם שאר המיעוטים. אלו המסרבים בליבם להיקרא שלגיה או נסיך תואר. בשקט הצטרפו גם אלו שאהבו לשתות את המרק בקול רם.כל אחד בתורו היה מספר סיפור על הצל שלו. אני סיפרתי שהצל שלי היה מפתיע אותי תמיד בלילות כשאני ישנה ועושה לי בו מאחורי הגב. אחר סיפר שהוא כבר עשה שלום עם הצל שלו והם מקריאים אחד לשני סיפור לפני השינה ונרדמים כפיות.לאחר תקופת החגים הגיע החורף הקשה. הים החזק אסף את הארמון שבניתי מחול.בכיתי לא מעט, למרות שהוא סיפר לי שגם בקרקעית של ים גדול יש חיים.בבקרים הייתי מתנחמת בעדן החלון. בלילות הייתי חושבת להחליף את השם. לא ידעתי האם הוא שייך לי שמי. האם משהו שלא בחרתי יכול להיות שלי? ובכלל רציתי שמישהו יסביר לי את מהות הבחירה.ניסיתי לשאול את אלו שבחרו להיות מבוגרים על מהות הבחירה. והאם אני יכולה לבחור לעצמי חיים חדשים.במקום הם כתבו לי סוף על המצח וצחקו. בכיתי לא מעט ואז החלטתי שאני אגדל ואוכיח להם שגם סוף יכול להיות מאושר.אח"כ עברו בי 3547362975 מחשבות שונות על עצמי. לעיתים חשבתי שאני יונה. לעיתים חשבתי שאני שלדה של צב. זה בילבל אותי מאוד ותהיתי האם אני ילדה קייצית או חורפית. הייתי חייבת לדעת. איך אדם יכול להסתובב בעולם מבלי לדעת מי הוא.לפני שגיליתי מי אני חשבו אותי לרמזור. פעם אחת כלב בלבל אותי לעץ והרים את הרגל להשתין.אח"כ עברו בי 355824685 רגשות שונות לגבי עצמי. והחלטתי לצייר לי קווי מתאר יותר ברורים שאנשים לא יתבלבלו ויתלו על הפה שלי מודעות דרושים.היום אני כבר יודעת מי אני. גיליתי אותי אחרי שהבנתי את מהות הבחירה. ועכשיו שיש לי אותי אני אף פעם לא לבד. גם אם קירות וריצפה יפנו לי את גבם. ארמון אפשר לבנות מחול ומים.בוא גם אתה צעקתי לים. גם בקרקעית של ילדה גדולה יש חיים.

התעלסות

פנינים מפצות על אובדן צדפה ע"י הצלפה בפינות הים.
גם בשקט אני גועשת. אבל לא כמו כותל. כמו קצף פרוותי. מעגלי. כמו שרוח לוחשת שטוב לה.
ברגע הדק ששפתיך נחות על שלי, אני יודעת. גם בלי מים אני צומחת. דולפינית.
מי שדובר את שפת הים ידבר אותי.
פעם חשבו אותי לקצה. אני עגולה כמו עולם.רק זה המפליג מערבה כדי להגיע מזרחה יגלה יבשת חדשה.
ואיך ידעת שזה מה שאני רוצה? להיות על ירח.תכף יהיו שם חיים. ויעלם בנו כוח המשיכה המקולל הזה.
בנתיים, כיף לי לתת לסמרות שמש ללטף כתפיים חשופות.
מה ששורף, צובע בי רקמות. עושה את הגוף הזה לאני. לאור.
אור משמע ללכת אחרי האמת. גם אם זה מבטיח מצולות.

תוליך אותי בעיניים עצומות להתעלס במים כחולים.