יום שישי, 30 באפריל 2010

תמיד אהיה הקול הרך של הים


אני מדברת על נטישה

על הלהט

על להחיות את החוסר ממשי


אין הוכחה אייך התחיל הסיפור

וזה מה שאני רוצה

לחקור

אבל בקול שיהיה אך ורק שלי

חף מכל כוונה פיוטית

ורק שיולד מתוך האמת.


אני צוללת אל תוך שתיקה שקרית

שיכורה

עוצרת, נזכרת

חוזרת בי

דומה כי בלעתי גלי שתיקה וטבעתי

אך שפתיי עדיין נעו בתוך המים

קראו לי לחזור


ידעתי תמיד שזה מה שנועד לי

כמו מה שחיפשתי בשירים, בציורים, במוזיקה

בו

להינשא אל רום הגל.


איני יודעת איך התמסרתי ככה

אבל זה כמו שיר גאוני שאי אפשר לכתוב.

כמו החלום שחלמתי

על המקום הכי נעלה שלי

שבו אני מציגה על במה

מילים כמו אהבה שירה חירות


מדברת

מתוך אלו שלא מצליחים.


2 תגובות:

  1. שירה שכל כך מתאמצת להיות מקורית ולבסוף מרוב מאמץ נותרת בלי חיים. חבל

    השבמחק
  2. כן קורה שנשארים בלי חיים. לא חבל..הם יחזרו

    השבמחק


להראות את התחת שלך על הדף מפחיד כמה אנשים, ככל שאתה מראה יותר אתה חשוף לאלה שמכנים עצמם "מבקרים". הם נפגעים מהחשיפה המוגזמת של המטורפים. הם מעדיפים שהשירה תהיה סודית, רכה וכמעט בלתי קריאה.יש להם הרבה ממה לפחד והם לא ימותו בלי קרב מטונף. אנחנו באים מהסמטאות, מהברים ומבתי הכלא. לא מפריע לנו איך הם כותבים את השיר. אך אנו ...מתעקשים שיש קולות אחרים. דרכים אחרות ליצור. דרכים אחרות לחיות את החיים.

ואנו מתכונים להישמע ולהשמיע

בוקובסקי
1996
אני במערכת יחסים.בין הגבר והאישה בתודעה.האגו הפך עריץ.
המציאות שונה לי ולציפור.
חלמתי חלום. זה היה המאה ה18 בתורכיה. היה לי שם אהוב. נגלנו האחד לשניה במקרה. נלחמתי עליו. והוא הגן עליי מהשומרים שמיהרו ללכוד אותי. בתוך מסגד אסורה לאהובי. ונלחמת.
להילחם כי לעפר אשוב? או כי מעפר באתי..?
איך אעשה שלא יהיו מלחמות בתוכי, אני שואלת את בורא נשמתי ובורא חסרונה. בת מלך שבת. מגלגלת סיפורי מדרכות ואבירים בשפתיי. הרגשת שנישקתי אותך?אתה הרגשת שיח שמסתיר גדר. או גדר שמסתירה בית.
יש בי נשיקות שהם פעם ראשונה. אני מכתירה רגשות.
תולה כמו אמא גאה על המקרר.מה אתה? הילדה שואלת.
הילד הגדול עונה. במקום לשאול מי אני תשאלי מי את.
הוא רוכל בשוק האהבה. מתמקח מה נכנס ומה יוצא.
עושה ספירת מלאי על רגשות.
ששש...תלחשי תלחשי. אהבה אומרים בדממה.
אבל אני לא יודעת לבכות בשקט, עד שלמדתי לבכות.
אני הולכת לחדר על קצה האצבעות. גונבת קצת מילים,
מטיחה אותם על קיר לבן. כתוב שם מעל המיטה: אני לא רוצה להרגיש. אני לא רוצה. לא. לא. לא.
רק בתוך שיר. או בציפור.
אני נרדמת.
2009
התעוררתי.
יותר מידי ימי כיפור בלי להדליק אור היו בי.
ואני תוהה, האם אפשר למצוא את הנקודה בלב זו שהייתה שם לפני ששייפנו את ה"אני" שלנו לצורת מחבט בייסבול? יצקנו לבטון נוזלי את רצף סיפורי חיינו.
איך אספר את האמת שאני רואה. את הבושה. והשותקים. והמדברים דרך ליבם. איך ארווה את תחושת הצמא הנצחית של העלה.
אולי..אתעטף בשמיכת הטלאים שאני שומרת בארון. שלא ידעו שאני חתיכה שרקמתי ביחד.
אולי אם אכעס. אפחד. אכאב. אשאג. תעמוד מולי אחת. אני. אחת.
אבל הלב שלי מתרגש. ומתבייש. והמחשבות שלי מפחדות בשקט בשקט מתחת לשמיכת הפוך הלבנה. הפוך נוצות היפה..
פוך נוצות יפה או שמיכת טלאים רקומה עבודת יד. תבחרי.
המילים נרשמות מעצמן, זקוקות לי יותר מאשר אני זקוקה להן.
הרגלתי אותן לנשום החוצה דרכי.
אנחנו חושבות ששכחת לחיות. הן כותבות לי.
ים סוף נקרע. הוא נקרע. את שומעת?!
שומעת.
יופי, עכשיו תחצי אותו בדילוגים, ילדת אינדיגו.
בלי מדינות זרות. אהבה עושים בבית.
עם נמשים בפנים וזפת ברגלים.

אני תולה על המקרר.
תזכורת לי. לחיות כמו החץ של הקשת
הצגה
אבל אני בטח שלא הפסיפס שמצוייר לי על הפנים.
ואני בטח שלא הפנים שמסתתרות מתחת למסכה.
אני הוויה! הם צחקו.
קרקס.
ובתומו, אני אשאר לשטוף אחריהם.

לו רק ידענו את ערכנו
השמש ואני.
אל תמשיך לעשות שוב ושוב את אשר נפש החיה שלך רוצה לעשות.
זה כמו להחליט להיות פיסת בשר תקועה לייבוש על לוח עץ בשמש.
על רוחך ללכת אחר השינויים שקורים במקום רחב הידיים שהיא מכירה.

האם אתה לוחם לילה?
או שמא ילד משעמם עם צעצועים שכבר לא מתאימים לגילו.
אם רדום תאהב. נקרע אותך משנתך. אם להר תהפוך, נמס אותך.

כך בנאדם יכול להשתנות. ישנו זחל המכור לעלי גפן. פתאום הוא מתעורר.
משהו מעיר אותו והוא כבר לא זחל. הוא הכרם כולו.
המרפא בכאב הוא בכאב. טוב ורע מעורבבים.

היום כמו כל יום אחר, אנו מתעוררים ריקים ומפוחדים.
אל תפתח את הדלת לחדר הלימוד ותתחיל לקרוא. קח כלי נגינה.תן ליופי שאנו אוהבים להיות מעשינו.חמלה בונה דלת. אי שקט בונה מפתח.
צעד בגאווה אל אור השמש. אל תביט לאחור.לגם מהיין הטהור הנמזג לך.
אל תקפיד אם כוסך מלוכלכת. אני ויתרתי זה מכבר על שכלי. קרעתי את בגדי לגזרים. אם אינך עירום לגמרי, עטוף את עצמך בגלימת המילים ההדורה שלך. ותישן.

האוהב לא פחות גרוע. הוא נופל לבור.אך בתחתית הבור הוא מוצא משהו זוהר. שערכו עולה על כל שעור של כסף וכוח.אתה מנסה להישאר מעל לפני הים.
אבל אתה כבר מתחת וחי בתוך הים.

אין לי יותר מילים. תן לנשמה לדבר דרך המבע השקט של הפנים.
(רומי)









בוא נעשן ביחד את סיגר הניצחון לכבוד מילים של משוררות העתידות להתגשם.

מי קבע את אהבת הגוף הנבערת כמרפא לאומללות הלב

האם היה זה מי שלא אהב מעולם?

אין זה בכך ששני אנשים יוכלו להיות ביחד.

זה מצריך קידוד בינארי.

מחייב

סינתזה קוגניטיבית המיישבת בין הסתירות השונות של הנפש.

או נשמה

החיה באזור החיץ שבין העולמות.

כשרציתי לומר אהבה, תרתי בארכיון תת קרקעי של הנפש אחר המילה לרטט הגוף המשווע.

כשרציתי לעשות אהבה, התגלשתי בחופזה לחום הנשיות וסימנתי בעזרת שפתיי

ספירת אש מושלמת.

שנעשתה כמובן בסביבה ללא כוח המשיכה.

כשביקשנו לומר אחד את השנייה

אתה קיננת ואני דגרתי

אבל לא במקום האפור השטוח של היומיום

אלא בנקודה

המאחדת קצוות לעיגול

פעם שלא ידעתי לדבר אמא ואבא דיברו בשבילי. ואני רציתי כל כך להיות כבר גדולה שאוכל להגיד אאאלף בלי שיאמרו לי סטופ. בחגים הייתי מתכנסת מתחת לשולחן עם שאר המיעוטים. אלו המסרבים בליבם להיקרא שלגיה או נסיך תואר. בשקט הצטרפו גם אלו שאהבו לשתות את המרק בקול רם.כל אחד בתורו היה מספר סיפור על הצל שלו. אני סיפרתי שהצל שלי היה מפתיע אותי תמיד בלילות כשאני ישנה ועושה לי בו מאחורי הגב. אחר סיפר שהוא כבר עשה שלום עם הצל שלו והם מקריאים אחד לשני סיפור לפני השינה ונרדמים כפיות.לאחר תקופת החגים הגיע החורף הקשה. הים החזק אסף את הארמון שבניתי מחול.בכיתי לא מעט, למרות שהוא סיפר לי שגם בקרקעית של ים גדול יש חיים.בבקרים הייתי מתנחמת בעדן החלון. בלילות הייתי חושבת להחליף את השם. לא ידעתי האם הוא שייך לי שמי. האם משהו שלא בחרתי יכול להיות שלי? ובכלל רציתי שמישהו יסביר לי את מהות הבחירה.ניסיתי לשאול את אלו שבחרו להיות מבוגרים על מהות הבחירה. והאם אני יכולה לבחור לעצמי חיים חדשים.במקום הם כתבו לי סוף על המצח וצחקו. בכיתי לא מעט ואז החלטתי שאני אגדל ואוכיח להם שגם סוף יכול להיות מאושר.אח"כ עברו בי 3547362975 מחשבות שונות על עצמי. לעיתים חשבתי שאני יונה. לעיתים חשבתי שאני שלדה של צב. זה בילבל אותי מאוד ותהיתי האם אני ילדה קייצית או חורפית. הייתי חייבת לדעת. איך אדם יכול להסתובב בעולם מבלי לדעת מי הוא.לפני שגיליתי מי אני חשבו אותי לרמזור. פעם אחת כלב בלבל אותי לעץ והרים את הרגל להשתין.אח"כ עברו בי 355824685 רגשות שונות לגבי עצמי. והחלטתי לצייר לי קווי מתאר יותר ברורים שאנשים לא יתבלבלו ויתלו על הפה שלי מודעות דרושים.היום אני כבר יודעת מי אני. גיליתי אותי אחרי שהבנתי את מהות הבחירה. ועכשיו שיש לי אותי אני אף פעם לא לבד. גם אם קירות וריצפה יפנו לי את גבם. ארמון אפשר לבנות מחול ומים.בוא גם אתה צעקתי לים. גם בקרקעית של ילדה גדולה יש חיים.

התעלסות

פנינים מפצות על אובדן צדפה ע"י הצלפה בפינות הים.
גם בשקט אני גועשת. אבל לא כמו כותל. כמו קצף פרוותי. מעגלי. כמו שרוח לוחשת שטוב לה.
ברגע הדק ששפתיך נחות על שלי, אני יודעת. גם בלי מים אני צומחת. דולפינית.
מי שדובר את שפת הים ידבר אותי.
פעם חשבו אותי לקצה. אני עגולה כמו עולם.רק זה המפליג מערבה כדי להגיע מזרחה יגלה יבשת חדשה.
ואיך ידעת שזה מה שאני רוצה? להיות על ירח.תכף יהיו שם חיים. ויעלם בנו כוח המשיכה המקולל הזה.
בנתיים, כיף לי לתת לסמרות שמש ללטף כתפיים חשופות.
מה ששורף, צובע בי רקמות. עושה את הגוף הזה לאני. לאור.
אור משמע ללכת אחרי האמת. גם אם זה מבטיח מצולות.

תוליך אותי בעיניים עצומות להתעלס במים כחולים.